בעבר, כשאנשים תהו איך לחיות חיים מוסריים, הם פנו אל הדת, או לקחו את השאלות שלהם אל הרב. כיום, יתכן שחלק מאיתנו מפנה את תשומת הלב לאמנות ולמוסדות שמאכלסים אותה.
זה מה שעשו כמה עשרות אמנים, מסיבות שונות, כשהחליטו לפרסם את יצירותיהם במוזיאון ביפו. היצירות שלהם מבטאות מחאות על נושאים פוליטיים או תרבותיים, או שהן משמשות כביטויים או תשובות לשאלות מוסריות נוקבות.
אמנים רבים מציגים היום יצירות שמהוות ביטוי לתרבות חופשית, והבעת דברי עמדה. במקביל, מרכזי תרבות מקיימים פעולות שונות, כמו למשל חוגי יצירה לצעירים ומבוגרים, מיצגים אמנותיים ואירועי בוטיק מוקפדים, באווירה אמנותית מיוחדת של פסלים, תכשיטים, ויצירות אמנות שובות לב.
המוזיאונים של היום משדרים מסר על מוסר חדש
פעם, המוזיאונים עמדו בפני סכנת סגירה בשל ירידה בעניין הציבור, אבל היום הם נתפסים כמרכזים שעוסקים בסמלים בתוך רשת הכוח של הקפיטליזם העולמי, וחלקם זוכים לשגשוג, הצלחה וצמיחה מחודשת.
המוזיאונים לאמנות הציבור עוסקים זה מכבר בהעברת מסר על מוסר חדש, תרבותי וארגוני. מוזיאון ביפו כגון מוזיאון אילנה גור, למשל, מביע עמדות תרבותיות ושומר על הילה של עליונות מוסרית שנותרה מעידן רומנטי יותר. זהו מקדש של אמנות, שמאגדת את היצירות הטובות ביותר שנוצרו על ידי גדולי האומנים בארץ ובעולם, במשך יותר משישים שנים.
מעטים המוזיאונים ששומרים על רמה גבוהה של יצירה
במאה ה-21, רוב יצירות האמנות מרוכזות באוספים פרטיים ותאגידים נבחרים בשוק, ונשלחים למוזיאונים. זוהי דינמיקה חדשה שמוזיאונים אימצו כאסטרטגיה ארגונית: הרחבה ללא הרף, ידידותיות למבקרים, ופרסום מזמין.
במידה מסוימת, מוזיאון ביפו נהנה משליטה באסטרטגיות אלו בהצלחה רבה כמותג יעד עסוק, של הצגת תערוכות קיימות ומתחלפות, אירועי בוטיק, ומרכז בידור. אבל הוא פועל גם כגנרטור של שיעורי חיים, עיצוב חשיבה מוסרית, והסברה היסטורית.
האם משהו יכול לשנות את הדינמיקה הזאת?
מוזיאון ביפו מספר את האמת על ההיסטוריה, וחוזר עד לשנות השישים. הוא מחבר את הנקודות שמקשרות בין אמנים שונים שפעלו בעבר ומשרטט את הקו עד לאמנות המודרנית. המיצגים האמנותיים מעצבים דימויים אמנותיים חזקים ביותר, באמצעות צילומים, ציורים או פסלים, ואפילו רהיטי פסלים ותכשיטים מקוריים בעבודת יד.
המוזיאון משנה את הדינמיקה הרגילה שאפשר לראות היום בנוף המוזיאונים בארץ ובעולם, וחושף, או לפחות מנסה לחשוף, את הפגיעות המוסרית והפוליטית. בלי להציע תשובות. המבקרים במוזיאון יכולים להציע תשובות משלהם למסרים שאליהם הם נחשפים.
נכון, המטרה המוצהרת של מוזיאונים היא למשוך מבקרים, אבל:
מיצגים מדברים בקול רם יותר מאשר מילים, ולכן המיצגים האמנותיים שניתן לראות במוזיאון ביפו מורכבים מפוטומוראלים, שקופיות, סרטים, טקסטים והקלטות שמע, שכולם יצירות אמנות, במובן המסורתי.
המסר שהמוזיאון מעביר ראוי לתצוגה, לפחות לדעתם של מבקרי אמנות רבים, שמגדירים את המוזיאון כבמה לביטוי הרגשות האמיתיים של האוצרים עם קהל היעד שלהם. וזה נכון, כי אוצרי המוזיאון נשארו נאמנים לעמדותיהם לאורך כל שנות פעילות המוזיאון, מבלי להביט לאחור.
